יהושוע נ' שיתופית מרכזית בע"מ

פסק דין

זוהי תביעה בגין נזקים שנגרמו לרכב התובע בתאונה מיום 31.7.11 בה היה מעורב רכב שבוטח על ידי הנתבעת.

בנו של התובע, מר אסף אוחיון, שהשתמש ברכב בעת האירוע, סיפק בעדותו כי הגיע לשער של מפעל והמתין לשומר שיפתח את השער. הוא הסביר כי מי שעובד במפעל ואין לו אישור כניסה צריך להיכנס לשומר להסדיר את האישור. מאחר שהבן עבד שם במהלך השבוע שלפני כן חיכה לשומר שיפתח. בזמן שהמתין, בחנייה שמשמאל לשער החל רכב הנתבעת לנסוע לאחור. הנהג הבחין בו וצפר לו אך הנהג השני לא שם לב ופגע ברכב התובע. הנהגים החליפו פרטים ולדברי הבן הבין כי החברה, מבוטחת הנתבעת, תטפל בנושא תיקון הרכב, אך מאחר והעניין נשרך הוגשה התביעה.

נהג הנתבע העיד החנה את הרכב כמעט מול השער ויצא מהרכב להביא אישורי כניסה הוא ביקש מהשומר שיפתח את השער. השער נפתח וכדי לנסוע לאחור הסתכל הנהג אחורה כדי לוודא שאין אנשים ורכבים. הוא החל לפנות לאחורה, עצר רק תוך שנייה – שתיים מפחד פתח את הדלת וראה רכב פרטי עומד, ואז ראה שנכנס הפגוש לוו הגרירה שלו.

לאור מכלול העדויות והראיות שהובאו בפניי, לאחר עיון בכתבי טענות הצדדים ובתמונות הנזק ולאחר ששמעתי את העדים מטעם הצדדים הרי שדין התביעה להתקבל.

בהתאם לעדותו של נהג התובע שלא סתרה הרי שהוא הבחין במו עיניו כי רכב הנתבעת נוסע לאחור. אין חשיבות יתרה לעובדה אם ראה אורות נסיעה לאחור או לא, או אם האורות הללו דלקו בפועל, שכן די בכך כי הנהג הבחין ברכב שלפניו נוסע לאחור, וכאשר אין מחלוקת כי התאונה ארעה עת רכב הנתבעת נסע לאחור, כפי שגם העיד נהג הנתבעת.

לפי העדויות שבתיק הרי ששדה הראיה של נהג התובע היה פתוח ללא כל הפרעה, ומאחר ואני נותן אמון בעדותו כי ראה את רכב הנתבעת נוסע לאחור ואף צפר לו, הרי שאין זה הגיוני כי נהג התובע מחליט לנסוע בכל זאת קדימה ויהי מה לעבר תאונה ידוע מראש. עדותו כי עמד והמתין לפני השער גם היא לא נסתרה, וגם מטעם זה יש להעדיף את גרסתו על פני זו של נהג הנתבעת אשר כלל לא ידע להעיד האם רכב התובע היה בתנועה או לא. עדותו של נהג התובע היתה שוטפת וקולחת והוא תיאר בפירוט רב את מקום התאונה, מיקום השער ומיקום הרכבים לפני ואחרי התאונה ואני נותן בה אמון.

חיזוק לעדותו של נהג התובע יש גם בדברי נהג הנתבעת בחקירה הנגדית כי התאונה ארעה שניה או שתיים לאחר שהחל בנסיעה לאחור, דבר המחזק את המסקנה כי בעת שנסע לאחור לא הבחין כלל ברכב העומד מאחוריו. ואכן, בסוף החקירה הנגדית נשאל אותו נהג אם הסתכל לפני שנסע לאחור אך הוא השיב כי הסתכל לכביש רק לפני שנכנס לרכב. עד יצוין כי בניגוד לעדותו של נהג התובע כי ראה במו עיניו את רכב הנתבעת נוסע לאחור, הרי שנהג הנתבעת לא יכול היה כלל להעיד כי ראה את רכב התובע נוסע ופוגע בו.

מכאן, שנסיבות התאונה מתיישבות עם המסקנה כי רכב התובע עמד בהמתנה לשער ובזמן הזה רכב הנתבעת נסע לאחור ללא שהנהג יבדוק אם השטח מאחוריו פנוי בטרם יחל בנסיעה. מכאן שהאחריות לתאונה מוטל את רכב הנתבעת.

הנזק הוכח באמצעות חוות דעת ומסמכים שלא נסתרו. בהקשר בה יצוין כי עד התובע אמר ברוב הגינותו כי בפגוש הקדמי כבר היו קילופי צבע שאינן קשורים לתאונה, אך הוא הוסיף, בצדק לטעמי, כי כאשר הפגוש נפגע ונשבר, כפי שרואים בתמונות שהוצגו, פשוט מחליפים אותו. קילופי צבע בפגוש הקדמי הינם לכל היותר פגם אסתטי שבעל הרכב אינו חייב לתקנו, אולם כאשר הפגוש נפגע ונשבר אין מנוס מלהחליפו, ואין קשר לעובדה שהיו עליו קילופי צבע . במקרה הנוכחי אף מדובר בפגוש תחליפי כך שאין לומר כי התובע הגדיל את נזקיו.

לאור כל האמור לעיל אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובע 3,613 ₪ (לגבי מרכיב העדר תביעות, כמפורט באישור שצורף לתביעה, כפוף התשלום להצגת אישור גובה המרכיב בפועל לנתבעת בתוך 30 יום) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.11.11, בתוספת אגרת משפט כפי ששולמה, שכר עדות ככל שנפסק ושכ"ט בסך 1,500 ₪.

ניתן היום, כ"ג חשון תשע"ד, 27 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: